לצעוד בשבילי הנפש

״לצעוד בשבילי הנפש״, אקריליק על קנבס, 50 על 70 ס״מ.

לצעוד בשבילי הנפש זה כמו לצאת למסע בעולם הגדול.
בשבילי הנפש לפעמים נתקלים בהר גבוה שממש קשה לטפס עליו,
חוצים נחלים,
עוברים יבשות.
לפעמים מגיעים למקומות קרים חשוכים וקודרים,
ולפעמים למקומות כמו הקרנבל בברזיל שמאוד משמחים.
לפעמים מגיעים לפסגת ההר ונושמים את האוויר הנעים,
ולפעמים מתגלגלים במורדות ונחבטים.
לפעמים חוצים אגם שקט
שמימיו כחולים,
ולפעמים עוברים סופת שלגים.
פעמים איזה הוריקן מתקרב
וצריך לחפש מקום מסתור
ופעמים נמצאים בעמק שקט
שאותו קל לאהוב.
לעיתים צופים בפרפרים צבעוניים נהדרים
ושומעים את משק כנפי הציפורים.
ולעיתים אין כלום מלבד ברקים ורעמים.
לעיתים עוברים איזו מערה חשוכה
ולעיתים מביטים בשמש, בזריחה.
הולכים, מביטים, צופים, משתאים,מתרשמים, חושבים,
שמחים, עצובים, מתרגשים,
מקנאים, אוהבים, שונאים, כועסים, מקווים…
וממשיכים…