קבלה אמיתית

חשבתי על כך שאני יוצרת דמויות על הקנבס.
בוחרת להן את הגודל, הגובה, הצבעים, הגוונים, הצורה, העמידה.
אבל ברגע שסיימתי ואני חושפת את העבודה לקהל הרחב, אותן דמויות שיצרתי כבר לא בשליטתי.
כל אחד מסתכל עליהן אחרת, רואה בהן משהו ממבטו שלו.
הדמויות פורשות כנפיים והופכות להיות משהו אחר ממה שאני ראיתי וייצרתי, הן מדברות את עצמן והופכות לישות עצמאית.
חשבתי על כך בהקשר של החזרה לבית ספר. תמיד יש לנו ציפיות מהילדים שלנו שאנחנו ילדנו וגידלנו אותם.
לפעמים אנחנו שוכחים שיש להם רצונות ושאיפות משל עצמם ושזה לא תמיד תואם את מה שחלמנו וציפינו עבורם.
ככל שהם גדלים זה נעשה ממשי יותר ויותר.
אז רגע לפני תחילת שנת הלימודים עם כל הציפיות שלנו עבורם כדאי לעצור רגע ולהבין שלפעמים צריך לדעת לוותר,
שלא תמיד הציונים וההישגים הם מה שקובעים, כי מה שחשוב הוא טובת הילד, האושר שלו ושמחת החיים שלו.
אז גם אם לא תמיד זה עומד בציפיות שלנו, חשוב לחזק, לאהוב ולדעת לקבל את הילד שלנו ככה,
כמו שהוא ובכך לאפשר לו להיות מאושר ובעל בטחון עצמי כי אין דבר חשוב ויקר יותר מזה.